The interview below is a testimony given by Haim Berlinerblaw to the Nahclat Yehuda High-School newspaper, were he teach and worked for many years, the article was published in the high-school news paper in his owner for retirement
הכתבה להלן היא עדות שמסר חיים ברלינרבלו לעיתון ביה”ס תיכון “נחלת יהודה”, שם לימד ועבד שנים רבות, הכתבה פורסמה לרגל פרישתו לפנסיה
דבר המערכת
אנו מייחדים פרק זה לחיים, שתרם את חלקו במשק בחריצות ורצון רב ובעקבות יציאתו השנה לפנסיה
תולדות חייו של חיים
נולד בפולין, בעיר הבירה ורשה, להורים אבא ממוצא גרמני ואמא ממוצא פולני, למד בבית ספר עממי ובית ספר מקצועי לבניית מכונות
נעורים במלחמת העולם השניה
עם סיום לימודי פרצה מלחמת העולם השניה, כמו כולם נכנסתי לתוכה ונכלאתי בגטו וארשה בספטמבר 1939. במלחמה הייתי בגטו וארשה עם כל עם ישראל. שם עבדתי למען ילדים בהתנדבות, כשהייתי בן 16, בין היתר היכרתי את יאנוש קורצ׳אק. היכרותי איתו היתה תוך כדי אספקת מזון וקשר עם תלמידו (היום פגשתי שניים מהם) לאחר מכן נבחרתי עם עוד 30 צעירים לעבוד בבית חרושת של מכוניות ״אופל״. העבודה נעשתה תחת השגחת הנאצים. בפסח נלחמתי יחד עם חבריי לגטו במרד גיטו ורשה. שם נתפסתי והועברתי למחנה ההשמדה מיידנק. במחנה ההשמדה התרחשו זוועות לנגד עיני. זו הפעם הראשונה של הכרה אישית עם השמדות טוטאליות באמצעים קונוציונלים כמו: תאי גזים ומשרפות. אחרי בדיקה קפדנית הצלחתי לעבור למחנה השמדה אחר. בזכות הכח שנתן לי יתרון עצום. במחנה סקרצסקו – מחנה עונשין. שירתתי בתור קברן, אחד שקובר אנשים יהודים. לאחר מכן הועברתי לבוכנבלט מפני שהחזית הרוסית התקדמה . בהשוואה למחנות אחרים המחנה הזה היה ממש ״בית הבראה״. שם עבדתי ביצור מטוסים. בהתקרב החזית האמריקאית נשלחנו למצעד המוות וחזרנו לבוכנבלט. בשלב זה כיתרו אותנו הכוחות האמריקאים ושחררתי באפריל 1945
התארגנות לעליה
לאחר השחרור התנדבתי להציל את חבריי, עבדתי בתור חובש בבית חולים, ולאחר זמן מסוים אותה קבוצה התארגנו לעלות לארץ ולהקים קיבוץ. לשם הקמת קיבוץ היינו צריכים בחורות. ובשביל זה הלכנו לחפש בחורות ממחנות אחרים. העליה נעשתה דרך צרפת ומצרפת לישראל. קיבלנו אישורי כניסה ואני על שלי ויתרתי למען אחרים ועליתי לעליה לפניהם תוך כדי התגנבות. השייט באוניה היה באופן בלתי לגלי באוניה בריטית. ב1945 הגענו בסביבות ראש השנה לנמל חיפה, בהגיענו העבירו אותנו למחנה מעצר עתלית ומשם ברחתי יחד עם שני חברים. כאשר הלכנו בלילה ופתאום הגיחה לפנינו משאית, עצרנו את המשאית ולמזלנו היתה זו משאית של אנשי קבוץ עין-הים, הסברנו לו שאנו מחפשים מקום לינה והוא נעתר לבקשתנו. לאחר מכן העדפתי ללכת לחבריי ולראות מה קורה איתם
החיים בקיבוץ
לאחר שבוע שבועיים, הצטרפתי לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. שם הייתי תלמיד הכשרה. קבוצתנו נקראה בשם ״בוכנבלט״ על שם מחנה הגיטאות. שם הפכתי חבר ב ״הגנה״ ונאסרתי ברפיח שבלטרון ב ״שבת השחורה״, ישבתי בכלא כחצי שנה והשתחררתי
החיים בראשון-לציון
ב -1946 הגעתי לראשון, לשדה חמד, מטעם ההגנה, והועבר לי למחנה צבאי סרפן (צריפין). בפני הבריטים הייתי עושה ביקורת. בפרוץ המאורעת ב-1947 ניתקתי מהיישוב הועברתי לנחלת (טרם קום המדינה) וכאן האמנתי את הנחלתניקים בנשק, הובלתי שיירות דרך בורמה, מהתקופה דרך מולדת וחולדה, ולאחר מכן גויסתי לשרות העם במסגרת ההגנה. השתתפתי בכל המלחמות עד אחרי מלחמת יום כיפור.. בתקופת שירותי השתדלתי לבוא ולעזור בבית-הספר בהתנדבות ובחזרה לבסיס. קיבלתי צל״ש במלחמות ישראל והכל במסגרת כח קרבי. בן 35 התחתנתי עם עולה מצפון אפריקה, אלו היו עולים חדשים שנקלטו בקיבוץ ובעליות הנוער. שם הכרתי את אישתי. עזבתי את הקיבוץ למען אידיאלים לפני 25 שנה. רציתי לתת כל מה שיש לי למען ילדים ואני חושב שיש לי עוד הרבה מה לתת
החברה בפנימיה הם טובים, מבחינה דסציפלינרית (שגרתית) הנוער מקבל את החינוך הטוב ביותר, המשמעת גורמת להיקלט ולהשאר לכל התקופה, עדיף מאשר נוער מקביל בבתי ספר אחרים שאינם מקבלים חינוך משמעתי. יש הרבה הקרבה מצד הגורמים המחנכים, יש פיצוי יוצא מן הכלל לטיפול אינדיווידואלי לילד. ההיתי רוצה להגיד לתלמידים שיהיו נבונים וימשיכו ללמוד, שלא יהיו מתוסכלים אלא מושכלים וזה יעזור להם בעתיד. אני מקווה לראות את כולם חיילים, שיגינו עלינו כמו שאני הגנתי ונתתי מעצמי לעם. אני מאמין שהחיים קשים מאד ומחייבים התמדה כדי לעמוד בכל המכשולים שמציבים להם בדרכם. יש ללמוד ולהיות עצמאי ולהימנע מלהזדקק לעזרה. לחנך ילדים בדרך הטובה ביותר ובכך ליצור חיים יפים וחיובים על הצד הטוב ביותר